רחמים ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.12.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעים, ביום 11.12.12 רכב התובע 2 על הקטנוע ברחוב סוקולוב. לפתע, רכב הנתבעות שנסע על רחוב סוקולוב בכיוון הנגדי, פנה בצומת מבלי ליתן זכות קדימה לתובע שנסע על הציר וחלקו הימני קדמי של רכב הנתבעת פגע בקטנוע.

3. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 נסעה ברחוב סוקולוב והחלה בפניה זהירה ובטוחה שמאלה, כאשר רכב שהגיע מהנתיב הנגדי, אפשר לנתבעת 2 לבצע את הפנייה. הנתבעת 2 החלה בביצוע הפנייה, כאשר התובע 2 עקף בחוסר זהירות את הרכב שהיה לפניו בנתיב שלו, והתעלם מכך שרכב הנתבעת כבר היה לקראת סיום ביצוע הפנייה ופגע ברכב הנתבעת. לעניין הנזק, נטען כי מאחר ומדובר ברכב שליחויות יש להפחית 50% ממחירו ומאחר ומשמש לעסק יש לקזז את רכיב המע"מ.

4. התובע 2 חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ברחוב והבחין בנתבעת 2 עומדת בעצירה מלאה ומתכוננת לפנות שמאלה ואז לפתע בשלב בו נכנס לצומת, החלה הנתבעת 2 בביצוע הפנייה. לאחר התאונה, אמרה הנתבעת 2 לתובע כי לא הבחינה בו קודם לקרות התאונה. התובע 2 הכחיש את גרסת התובעת 2 לפיה היה לפניו בצומת רכב מסוג טרנזיט שאפשר לנתבעת 2 לפנות והוא עקף אותו.

5. הנתבעת 2 גם היא חזרה על גרסתה לפיה מדובר בתוואי דרך המוכר לה ולטענתה הגיעה לרחוב סוקולוב ונעצרה בצומת על מנת להמתין שהנתיב הנגדי יהיה פנוי מרכבים וניתן יהיה לחצות. לאחר שחלפו מספר רכבים בכביש הגיע לצומת רכב מסוג טרנזיט שהבחין בה ונעמד על מנת לאפשר לה לחצות. הנתבעת 2 החלה לחצות ואז שמעה חבטה והבחינה שהקטנוע רכוב ע"י התובע 2 פגע ברכבה. הנתבעת 2 טענה כי לא הבחינה בתובע 2 ואינה יודעת מהיכן הגיע. הנתבעת 2 טענה כי לאחר התאונה ציין בפניה נהג הטרנזיט כי התובע 2 חתך את מסלול נסיעתו במשך כל רחוב סוקולוב. שוטר שהגיע למקום גבה עדויות והיא הפנתה אותו לנהג הטרנזיט לצורך מתן עדות.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

כידוע, המוציא מחברו עליו נטל הראיה. קרי, הנטל מוטל על התובע ובמקרה דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעים הטו את כף המאזניים לטובתם ומשלא עמדו בנטל, לכאורה דין התביעה להידחות. ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבעת, הרי שיש להטיל על שני הצדדים אחריות לקרות התאונה.

התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת 2 והיא מהימנה עלי. הנתבעת 2 חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נעצרה והמתינה עד שהדרך תהיה פנויה. לאחר טרנזיט נעצר על מנת ליתן לה לעבור החלה בביצוע פניה ולפתע קטנועו של התובע פגע בה. עדותה נתמכת בתצהיר שהגישה במשטרה מיד לאחר התאונה ובו היא חוזרת על האמור בפניי. בנוסף, התובע 2 עצמו הודה כי הבחין בנתבעת 2 עומדת בצומת וממתינה ע"מ לפנות שמאלה. לפיכך, עדות התובע 2 לפיה נעצרה והמתינה מספר רגעים, ואז בעת שחלף בצומת החליטה לצאת לכביש, איננה סבירה ואיננה הגיונית.

7. הואל ואימצתי את גרסת הנתבעת 2 לפיה התאונה ארעה בעת שהנתבעת 2 פנתה שמאלה לכביש בו זכות הקדימה היתה מסורה באותה שעה לקטנוע התובעים, הרי שהיה על הנתבעת 2 להבחין בקטנוע המגיע משמאלה לשים לב ולבצע הפנייה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבעת 2 עומדת בצומת וממתינה לפנות שמאלה. לאור כך, שאימצתי את גרסת הנתבעת 2 הרי שהיה על התובע להבחין גם ברכב הטרנזיט שנעצר ע"מ לאפשר לנתבעת 2 לפנות, ולהימנע מעקיפתו ופגיעה בנתבעת 2, שהחלה בשלב זה לחצות את הצומת, גם אם זכות הקדימה מסורה היתה לו ובכך למנוע התאונה. סבורה אני כי התנהלות התובע 2 בכביש היתה רשלנית וחסרת זהירות וגרמה אף היא לתאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו מהטעם שבתאונת דרכים עסקינן ואין מקום לפסוק שכ"ט עו"ד בשעה שהתביעה הוגשה ע"י התובע לבית המשפט לתביעות קטנות.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 6,172 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 7.5.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ברם, לאור כך שהתובע חויב בהוצאות בסך של 500 ₪ בהחלטתי מיום 23.10.13 בגין התייצבותו ללא העד מטעמו שנהג ברכב בעת התאונה, הרי שיש לקזז את סכום ההוצאות שנפסק לטובת התובע בפסק דין זה, מסכום ההוצאות בו חויב.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: